החלטה בתיק מ"ת 5474-02-12

            האישום וגדר המחלוקת

1.      לפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

2.      נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה סתם בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין.

3.      על פי כתב האישום, ביום 14.1.12, סמוך לשעה 3:00, לאחר בילוי עם חברים, עזבו המתלוננת 3 והמתלונן 1 את פאב "אברה" בו בילו. מחוץ לבר החלו חילופי דברים בין שניים אלה לבין המשיב וחבריו. אז תקף המשיב את המתלונן 1 באגרוף שגרם לנפילתו לרצפה. המתלונן 1 קם וניסה ולברוח, אך הנאשם דקר אותו מספר דקירות בגבו. המתלוננת 3 צעקה לעזרה, אך היא עצמה הוכתה מיד באגרופים בפנים ובחזה, על ידי המשיב ואחרים. המתלונן 2 יצא למשמע הצעקות, ניסה להפריד אך הותקף גם כן. הוא החל לנוס מן המקום והמשיב רדף אחריו עם סכין שלוף, עד שהשיגו ודקר אותו בבטנו ובגבו. למתלוננים נגרמו חבלות כמתואר בכתב האישום.

4.      הסנגור טוען כי למרות קיומן של ראיות לכאורה, קיימת חולשה ממשית בראיות. הסנגור אינו חולק על כך שהמתלוננים הותקפו כפי שתיארו וכאמור בכתב האישום. אולם, תקיפה זו הייתה על ידי אנשים אחרים, וזיהויו של הנאשם כמי שהיה התוקף העיקרי - שגוי. הסנגור מזכיר כי ההתקפה הייתה על ידי אנשים שלא היו מוכרים למתלוננים, במקום חשוך ובשעת לילה אחרי בילוי. תיאורי העדים מעט שונים זה מזה לגבי התוקפים. הסנגור סבור שיש פגמים של ממש בזיהויו של הנאשם במסגרת "מסדרי זיהוי" ולשיטתו לא ננקטו פעולות מתאימות לוודא את זיהוי התוקף העיקרי. לפיכך, לשיטת הסנגור, יש לראות את הראיות כ"מכורסמות" ולהורות על שחרורו של המשיב בחלופת מעצר, למרות עילת המעצר נגדו.

הראיות

5.      אין מחלוקת כי המתלוננים נחקרו ותיארו, פחות או יותר, את האמור בכתב האישום.

6.      החקירה הראשונית כוונה נגד בן דודו של המשיב, אשר טלה, באשר מסמך שלו נמצא בזירה. אולם, הוא לא זוהה על ידי מי מהמתלוננים במסדרים שנערכו. המתלונן 1, היינו הראשון שהותקף ונדקר, גם לא זיהה את המשיב דנן ב"מסדר תמונות" שנערך לו. המדינה סומכת ידה, אפוא, על זיהויו של המשיב על ידי שני המתלוננים האחרים.

7.      מבחינת התפתחות החקירה, לאחר ש המתלונן 2 לא זיהה את אשר טלה במסדר זיהוי תמונות, לא היה בידי המשטרה חשוד. כמקובל במצב זה, בוצע תהליך של " דפדוף באלבום עבריינים" הממוחשב. התיאור, אשר ניתן למחשב לצורך חיפוש התמונות, היה "בחור אתיופי כבן 25-30 בערך בגובה 160-165". בחיפוש הממוחשב עלו 96 תמונות היכולות להתאים לתיאור. המתלונן 2 דפדף ביניהם, והצביע על תמונה מספר 52, היא תמונתו המשיב. יוער כבר עתה כי, בתדפיס של התמונה עליה הצביע, מופיע מסך המחשב השלם עליו הצביע. על המסך היו באותה עת 8 תמונות (מספרים 49-56).

8.      לא נערך מסדר זיהוי חי אחרי זיהוי זה, אולם נערך עימות. בעימות הטיח המתלונן 2 במשיב כי הוא זה שעשה המעשה, "מכות בסכין בבטן" כלשונו, וגרם לצלקת שנראתה. המשיב ניסה לשכנעו כי מדובר בטעות בזיהוי, אך המתלונן 2 עמד על דעתו בביטחון גמור.

9.      הסנגור סבור שאין לייחס למשקל רב לזיהוי זה. על יסוד פסיקה שהגיש, טען הסנגור כי  הדפדוף באלבום עבריינים, לעצמו, אינו נחשב בדרך כלל כזיהוי מספיק לצורך הרשעתו של אדם. בהקשר לעימות, צודק כמובן הסנגור שאין ערך רב לעימות שנערך לאחר הזיהוי שכבר נעשה, כאשר אין עוד אנשים בחדר, וכאשר התמונה שנבחרה כבר חרותה בזיכרונו של העד. אכן, לעימות יש ערך מסוים, לצורך ווידוא נוסף ובדיקה נוספת של המתלונן, אך בוודאי שאין לראות בו מנגנון זיהוי בעל משקל עצמאי ונפרד מהדפדוף. עוד יש לזכור את הכלל הידוע, כי אין בעצם בטחונו של העד המזהה ומהימנותו כדי להבטיח שלא תהיינה טעויות. שכן, כידוע ב עדות הזיהוי, אף אם אין חוששין למזימה, חוששין לשגגה.

10.  אולם, איני סבור כי משקלו של הזיהוי בדפדוף באלבום העבריינים נמוך במידה לה טוען הסנגור. ראשית, עיון בפסיקה שהגיש הסנגור מלמד כי לעיתים, בתום המשפט ובירור כל הנסיבות, עולה שניתן לסמוך על זיהוי זה לבדו לצורך הרשעה, אם כי בשלב הראשוני משקלו נתפס כפחות ממשקל של מסדר שנערך כדת וכדין. כך, כאשר זו הייתה ראיית הזיהוי היחידה הורתה כב' השופטת בינייש (כתוארה אז) על חלופת מעצר בדרך של מעצר בית, במקום מעצר ממש אך לא קבעה כי אין בכך ראיות לכאורה (בש"פ 4974/04 עבד קזז נ' מדינת ישראל, מיום 14.6.04).

11.  יחד עם זאת, כעולה מע"פ 10360/03 מכרם שדיד נ' מדינת ישראל, מיום 2.3.06, אחד הקשיים העיקריים עם "אלבום העבריינים" הוא שהפסיקה הניחה כי התמונות בו נבחרות על יסוד רשימת העבריינים החשודים באפשרות ביצוע עבירה מסוימת כגון "עברייני רכוש" או "עברייני מין" ולא לפי דמיון התמונות זו לזו. במקרה דנן, תוכן החיפוש שהוביל לדפדוף היה עבריינים ממוצא מסוים, בטווח גילאים מסוים. בכל זאת, 96 תמונות שיש בהם חתך גיל ועדה, צריכים לכלול, גם לא מעט תמונות אשר היו מתקבלות גם למסדר זיהוי מתוך 8 תמונות, מחמת דמיונן הראשוני. כך, עיון במסך המחשב שהודפס מתוך אירוע זה, במקרה זה, מגלה דמיון של ממש בין התמונה שנבחרה לתמונות נוספות על מסך זה. יתרה מזו, עצם הבחירה מתוך מספר גדול כל כך של תמונות, גם כן משבח את ערך הבחירה.

12.  יש לזכור כי, במקרה זה, גם ידוע שאין מדובר בסוג העדים שנכון להצביע על חשוד בכל מקרה, שהרי הוא עצמו הודיע כי אינו מזהה איש כאשר נערך לו מסדר זיהוי ביחס לחשוד האחר. לפיכך, איני סבור כי משקלו של דפדוף זה, שאף שאינו מגיע לכדי משקלו של מסדר זיהוי כדת וכדין, נמוך כמו הדפדופים שתוארו בפסיקה שהוצגה.

13.  אכן, מדובר בתהליך זיהוי בין עדתי, שכן המשיב הוא ממוצא יהודי - אתיופי, בעוד שהמתלונן 2 הוא זר - מאריתריאה. ידוע כי קיימת נטייה גבוהה יותר לטעויות זיהוי אצל בני גזע אחר או עדה אחרת. בכל זאת, לטעמי, אין לומר כי דפדוף זה משקל נמוך. כאמור, משקלו להערכתי גדול  מאשר האמור בבש"פ 4974/04 הנ"ל, וקרוב לאפשר מעצר עד תום הליכים כזיהוי לעצמו.

14.  הזיהוי של המתלוננת 3 את המשיב נעשה באופן אחר. לאחר שכבר היה המשיב חשוד, וכבר היה מיוצג, נערך לה מסדר זיהוי בהצגת 8 תמונות דומות, ובו זיהתה את המשיב כמי שתקף בסכין באירוע, בנוכחות סנגור.

15.  הסנגור טוען כי התמונה של המשיב נראתה על ידה קודם לכן, במסגרת "דפדוף" ואז לא זיהתה. אולם, טענה זו נשללת במזכרו של יניב חן מיום 31.1.12, אשר בדק עניין זה לפני שהוחלט על עריכת מסדר הזיהוי. אגב, עלי לציין כי לא מצאתי תיעוד מסודר של כל התמונות המוצגות במסגרת דפדוף. לשאלה זו יכולה להיות השלכות, ומן הראוי היה שמשטרת ישראל תתעד היטב את כל התמונות שנראו על ידי עד במסגרת "דפדוף".

16.  להגנה כמה הסתייגויות נוספות ממסדר הזיהוי הזה. ראשית, המשיב עצמו טוען כי ייתכן שהמתלוננת ראתה אותו "מטייל" בתחנה, ומטעם זה זוהה. אולם, טענה זו נשללת הן על ידי מזכרו של יניב חן הנ"ל, המתאר את הפרוצדורה של "הטמנת" המשיב בעת הזמנת המזהים, והן על ידי המתלוננת עצמה אשר נשאלה בעת מסדר הזיהוי מתי ראתה את המשיב לאחרונה והשיבה כי לא ראתה אותו מאז האירוע. אכן, ראוי היה כי תובא "שרשרת" מלאה אודות הפיקוח על המשיב בעת שהעדה המזהה הייתה בבניין, על ידי שרשרת השומרים עליו. יחד עם זאת, היא, כאמור, אישרה שלא ראתה אותו, ואף המשיב עצמו לא טען טענה מבוררת כי ראה אותה, אלא טען טענת "שמא" בלבד. לפיכך, בנסיבות מקרה זה, יש לקבוע שאין בטענה זו ממש. 

17.  עוד טוען הסנגור כי ביקש שייערך מסדר זיהוי חי, כדת וכדין, אך הדבר לא נעשה. כן טוען הסנגור כי ביקש להכניס למסדר את תמונתו של אשר טלה, אשר היה גם חשוד בביצוע העבירה (כאמור לעיל). הסתייגויות אלה נרשמו כראוי על ידי היחידה החוקרת. מזכרו של ראש החוליה, אשר ממן (מיום1.2.12), מסביר מדוע נעשו הדברים כך. לגבי מסדר זיהוי חי, כתב שלא ניתן היה לזמן מספר מספיק של יוצאי אתיופיה לצורך מסדר שכזה. אם טענה זו שגויה, הרי שהדבר יתברר במשפט. אולם, לצורך השלב בו אנו נמצאים, יש לקבל את ההערכה הזו.